עכשיו אני מרגישה כמו תחנת דלק. עייפה עייפה. מכוניות עברו בי כל היום ומתחושת ההצלחה שהרגשתי בבוקר, מלאה בדלק על יום חדש שבא, אני מרגישה מרוקנת. מתי מגיעה אספקה חדשה של אנרגיות? כשאשן. מתי אשן? אולי אחרי הכלים, הכביסה והשטיפה שעוד צריכים לבוא.
המיטה שלי קוראת לי. אתן שומעות אותה? בואי לישון! את עייפה כל כך!
אני חושבת על כל היום שעברתי, ומנסה למצוא בו טיפת ביטחון עצמי. עברתי את כל היום בכזאת חולשה, חורקת שיניים. גם בזה אני לא בסדר, בחולשה שלי, בריקנות שלי. הרי הייעוד של תחנת דלק, של אימא, זה להיות מלאה, ואם אני לא מלאה - כנראה שאני לא בסדר. מכירה את התחושה? את הרי צריכה להיות זו שתמיד נותנת, ואם את חלשה ונותנת פחות - כנראה שאת לא אימא טובה.
אני תוהה אם אני מחדשת כאן משהו למישהו, והאמת היא שלא כל כך אכפת לי. אם אני כשלעצמי, שיודעת ב100% תודעה שמותר להיות חלשה, תמיד נפרקת לתוך חלקיי כשאני חלשה; אם אני כשרואה את הדברים כתובים מתחזקת; אם אני זקוקה לתזכורת, ובדרך כלל טועה וחושבת שתזכורת חיצונית תעזור (והיא לא. בעלי אומר לי ומספר לי ומפרט לי ומתאר לי כמה הייתי טובה ועדיין הקול הסמוי הזה, חנוט בחליפת מנהל בנק פנימי, אומר לי - את מפוטרת); בטוח יש עוד מישהי ביקום הגדול הזה, שתשמח לקרוא. הי, זאת את?
 |
| יש תקופות של שלכת |
ראיתי פעם את הסרט BABIES. סרט אנתרופולוגי מבריק שבו הצלם מצלם בצורה דוקומנטרית ארבעה תינוקות במשפחותיהם. תינוק אמריקאי, תינוק יפני, תינוק מונגולי ותינוק אפריקאי ממשפחה אנאלפביתית.
יש לא מעט דברים שלא אהבתי בסרט, כמו הפולשנות המוגזמת ואובדן אינטימיות. וגם המסר חד מדי בעיניי, והוא: כדי שהמשפחה תהיה משפחה חמה ורגועה, היא צריכה להיות פרימיטיבית. אם אתה מערבי, עם מחשב בבית או פוד פרוססור במטבח, הלחץ וחוסר הסיפוק ימנע ממך להיות אימא חמה ואוהבת. זה בקווים כלליים. המסר היה חד מדי עבורי, כי אני מאמינה בקידמה ובהשכלה.
ובכל זאת, עלינו כאימהות למצוא את האיזון. כי לפעמים התרבות המערבית מביאה עימה מדדים חיצוניים של הצלחה. האם הצלחתי לעשות א, ב, ג. וכשאנחנו מודדים אימהות בצורה כזאת, היא תמיד תהיה התלמיד הגרוע בכיתה שמביא הביתה בלתי מספיק. מה לדוגמא אם שיחקנו אבא ואימא באמצע היום על המיטה: אימא, ילד ותינוק, ובזמן הזה הכלים לא נשטפו והכביסה לא קופלה? מה הציון על זה?
אני, כאימא, תמיד צריכה למצוא את האיזון בין העמידה במשימות הבית, שדורשת מרחב נפשי מסויים, ובין האימהות החמה שדורשת מרחב רגוע יותר. כדי להיות עם הילדים עלי להיות בהווה ולא לחשוב על מחר, או על ערימת כלים במטבח, או על האם אני אימא טובה או לא. הם פה, והם חושבים רק על הנחת שכאן ועכשיו. גם אני צריכה לחשוב רק על זה.
איך אפשר לעשות את זה? לשכב חצי שעה בספה על הסלון. לשיר שיר אצבעות קטן בלילה לפני השינה. לרקוד איתם על השטיח. לצאת לשחק בשלוליות ולא נורא שנרטבים. להאט.
בעיקר בתקופות של סתיו. כי חוסר הביטחון העצמי יכולים להוות רמז, שהגזמתי קצת לצד המתקתק. עכשיו צריך לאזן לצד השני. וגם כדי שהילדים יבינו ששלכת היא עונה וחלק ממחזור החיים. ויגדלו להיות אנשים רגישים יותר, לאחרים ולעצמם.
אני, כאימא, תמיד צריכה למצוא את האיזון בין העמידה במשימות הבית, שדורשת מרחב נפשי מסויים, ובין האימהות החמה שדורשת מרחב רגוע יותר. כדי להיות עם הילדים עלי להיות בהווה ולא לחשוב על מחר, או על ערימת כלים במטבח, או על האם אני אימא טובה או לא. הם פה, והם חושבים רק על הנחת שכאן ועכשיו. גם אני צריכה לחשוב רק על זה.
איך אפשר לעשות את זה? לשכב חצי שעה בספה על הסלון. לשיר שיר אצבעות קטן בלילה לפני השינה. לרקוד איתם על השטיח. לצאת לשחק בשלוליות ולא נורא שנרטבים. להאט.
בעיקר בתקופות של סתיו. כי חוסר הביטחון העצמי יכולים להוות רמז, שהגזמתי קצת לצד המתקתק. עכשיו צריך לאזן לצד השני. וגם כדי שהילדים יבינו ששלכת היא עונה וחלק ממחזור החיים. ויגדלו להיות אנשים רגישים יותר, לאחרים ולעצמם.
